"האזינו" לסיפור מההפטרה

בעלי ואני חילוניים אבל אני מקפידה על שמירת מסורת, קידוש בליל שבת, חגיגת חגים.

הבן שלי היה אתמול אמור לעלות לתורה.

הוא יליד ז' בתשרי, יום ההולדת שלו היה ביום שישי ולכן האופציה היחידה שנותרה לעלייה לתורה בפרשה שלו, פרשת "האזינו", הייתה בשבת.

לפני כמה חודשים, ממש רגע לפני שהודענו במשפחה לשמור את התאריך, קיבלנו הודעה במשפחה שקרוב משפחה אחר עולה לתורה באותו יום - שנשמור את התאריך...

חשכו עינינו. דילמה קשה.

אחרי דיונים ארוכים על אופציות ומשמעויות, ניר התעקש שהוא רוצה לעלות לתורה עם הפרשה שלו ביום העלייה עצמו. לא ויתר בשום מחיר והתקדמנו עם הרצון שלו.

ניר רצה לעלות בבית כנסת "רגיל" אבל יפה. חשוב לו המראה והפאר. בשכונה שלנו, בית הכנסת הוא זמני וקטן ועזרת הנשים הייתה מרוחקת מאד אז התחלנו לחפש בית כנסת שיקבל אותנו.

הצענו לו בית כנסת רפורמי והוא ממש ממש לא רצה.

הוא התעקש על בית כנסת "רגיל"...

חיפשנו אופציות שיאפשרו לי לעמוד קרוב אליו, שיהיה פחות "חרדי", יותר אוירה של חילוניים שמתפללים וחשבנו על שריגים (שם גרנו לפני כן), צרעה ואפילו הרחקנו ובדקנו במודיעין, מבשרת, ירושליים ותל אביב. רצינו מניין אשכנזי ורצינו שמי שילמד אותו יוכל להיות לילדו בעלייה לתורה וזה כמובן חייב מישהו שבית הכנסת במרחק הליכה עבורו, כל פעם היה משהו שהוריד מהפרק את האופציה שהעלינו.

בסוף מצאנו בית כנסת ומורה שעונים על הרצון של ניר כאן בבית שמש.

לאט לאט הכל סגר עלינו.

הבנו שהעלייה לתורה תתקיים בלי משפחה ובלי חברים, בצמצום, אחר כך הבנו שזה יהיה בחוץ, רק 10 אנשים (מה שמשאיר אותי ואת אחותו מחוץ ללופ) וגם אסרו עלינו לזרוק טופי לאור המצב.

שאלנו את ניר אם הוא עדיין רוצה לעלות ככה. אפשר לעלות בכל זאת ברפורמי עם המשפחה, עם הפרשה שלמד, בזמנים טובים יותר, או לעלות עם פרשה אחרת, או לעלות בשנה הבאה בפרשת האזינו אבל ניר התעקש על השבת שלו.

"אני לא עושה את זה בשביל אף אחד. אני עושה את זה בשביל עצמי."

ביררנו בכל זאת עם הרב של השכונה, באם יהיה סגר - האם ניר יוכל לעלות לתורה כאן בבית הכנסת וסידרנו הכל במקביל.

ביום רביעי האחרון האבן האחרונה ירדה על הגולל.

המורה שהכין אותו לעלייה התברר כחולה קורונה מאומת.

ניר וגיל שתירגלו איתו שבוע קודם את העלייה נכנסו לבידוד.

הודעתי לרב של השכונה, שהוא רב של חב"ד שניר לא יוכל לעלות לתורה כי הוא וגיל בבידוד.

זהו.

אכזבה ענקית, אבל מודה שכל העלייה הזו הייתה מעמסה ריגשית עבורי לאור התנאים.

זהו? ... אז זהו, שלא...

ביום שישי בשעה 4 אחהצ, כשעה וחצי לפני כניסת השבת,

התקשר אלי הרב מנחם מנדל ריבקין, הרב השכונתי ואמר: " חשבתי על משהו קצת שונה.

חבל לי על הילד שכל כך התכונן. הוא ודאי מאוכזב. אם תתחברו אז נלך עם זה. באיזו קומה אתם גרים?"

"שלישית", עניתי. לא הבנתי מה הקשר.

"גם ככה בית הכנסת סגור ואנחנו עושים מניין בחוץ". הוא המשיך. "מותר רק 10 אנשים ונעשה את זה מתחת למרפסת הדירה שלכם. ניר יוכל לעלות מהמרפסת..."

מה???? כל הקלפים נטרפו שוב. התרגשתי כל כך.

עצם המחשבה, הרצון העז לשמח את ניר.

"יצירתי בהחלט אבל... איך תשמעו אותו? איך נשמע אתכם?"

"שומעים" הוא אמר.

"אל תדאגי. תשאלי את ניר אם הוא מעוניין, אני יודע שזה רחוק מלהיות אידאלי אבל בכל זאת, הוא יעלה לתורה."

נ.ב קטן, מזכירה לכם שהפרשה של ניר היא "האזינו" כלומר, הקשיבו היטב...בדיוק מה שנדרש כאן כדי ליישם את היוזמה הזו.

לניר היה ממש קשה עם הרעיון הזה.

הנה ניתנת לו הזדמנות נוספת, אבל רחוקה שנות אור ממה שדמיין כשחלם על העלייה שלו לתורה.

"האזינו" אמרתי...

קבלת החלטה תוך שעה וחצי של ילד מתבגר בבידוד, אבא בבידוד בחדר אחר, אמא שסיימה לא הרבה קודם את יום העבודה והחלה בהכנות מהירות לארוחת הערב של יום שישי ורב חרדי, חב"דניק, שמחכה לתשובתינו עד כניסת השבת ואם התשובה היא כן - הוא גם צריך להדריך אותם בדיוק מה לעשות כי זהו, אין טלפונים אחר כך...

לא היה קל. גם ניר וגם גיל קיבלו את ההצעה הזו קשה.

מה? עלייה במרפסת? עלוב...

תסכול, עצב, כעס, הם רק חלק מהרגשות שעלו כאן.

ביקשתי משניהם שיראו כאן את ההזדמנות.

יש כאן את כל הדברים החשובים שרצית, אמרתי לניר.

אתה עולה לתורה בשבת שלך, עם הפרשה שלך, אמא לידך בלי מחיצות.

נעשה זום ונזמין לנו את המשפחה לצפות בעלייה כך שהאנשים שאתה אוהב ואוהבים אותך יראו את העלייה שלך, מה שלא היה מתאפשר אחרת" (אגב, על זה לא ישנתי כל הלילה, הבטן התהפכה בגלל חילול השבת, אבל ידעתי שזה ישמח את ניר הכי בעולם בסיטואציה הזו). "גם אפשר לזרוק טופי!!!" הוספתי בהתלהבות.

"אתה יכול לבחור לראות את הנחס אבל אתה יכול לבחור לראות את מה שחשוב באמת."

ניר שלי, ילד האדידס והנייק ,דור הטיק טוק, הפורטנייט, ה"כמה לייקים יש לך באינסטוש/יוטיוב", ה"איך אני משיג 2K עוקבים ועושה 10 מליון דולר בדקה, הילד שיוצא מהחדר שלו (או בשפתי – מאורת העכברים) רק כדי להביא אליו אוכל, אבל הפעם היחידה שיצא מהבית (שלא נאמר מהחדר) נחשף לחולה מאומת (ועוד מי....), האזין לדברי מאחורי הדלת הסגורה. על הקו גם גיל מהבידוד בקצה השני של הדירה.

המון א.י. ז.ו.ן ריגשי נדרש כאן לכולנו.

"בסדר אמא. אני אעלה מחר".

מרגע זה - מירוץ!

שכחתי לציין שמעבר להכל, ביתי הבכורה וגיל, שניהם עם כאבי גב איומים ובני האמצעי, בן 17.5, עוזר ברמה של בנים, אם אתם יורדים לסוף דעתי. בהחלט משתדל אבל יש לו את הקצב והיכולות שלו...

מה שאומר שהכל (פרט לבלונים ולזום בערך) נופל עלי.

למי שולחים הזמנה (מתנצלת בפני כל מי שהזום בטעות לא נשלח אליו) , מה אני כותבת בהזמנה לעלייה הזו?..

גיהוצים, הכנות לשבת, הכנות למחר, קישוטים וכמובן נקיון הרוטב של הלזניה שהשפריץ על הקירות ועל הריצפה כשנטשתי אותו לטובת אמנות השכנוע שלי...

היום הגדול הגיע.

הרב ריבקין פרש את ספר התורה מתחת למרפסת ביתינו.

ההתרגשות בשיא.

זה הזמן שדודה חנהל'ה מתקשרת שנשלח לה את הקישור במייל... אין על דודה חנהל'ה שמתחברת לזום לבדה בגיל "הרבה עשרה" כמו שהיא אומרת.

היינו לגמרי בהאזנה מוגברת למה שקורה למטה.

"יעלה גיל בן חיים", אמור הרב ריבקין מלמטה.

גיל, האתאיסט שלי, הקיבוצניק שלא עלה לתורה בעצמו כי אין אלוהים וזה לא קול, עולה כולו עטוף בטלית, כיפה מעטרת את פדחתו ואשכרה מברך את ניר, ברכה מהתורה.

"יעלה ניר בן גיל" (כן... אחרי כל האווג'ראס שנפל עלי לבדי, בסוף הוא ניר בן גיל, לא בן טל...) וניר שלי, עטוף בטלית של אבא שלי ז"ל עולה על הסולם המקושט ופוצח בפרשה שלו וכולם מאזינים לו.

שעה ומשהו עמדנו בשמש הקופחת אבל זהו. זה מאחורינו.

נפילת מתח, הדמעות זלגו מעצמן.

בשיחת טלפון של ה"אחרי", מהחדר השני, כאשר ניר מאזין לדברי ואני מאזינה לחיוך שלו, זיקקתי לו את השיעור שלמד:

על עיקר ותפל, על מעטפת חיצונית לעומת הערכים החשובים באמת. על מה כדאי לשים את הדגש. על גישה לחיים, על הזדמנויות, על הקשבה, על נתינה, על אכפתיות ועל שמחה אמיתית.

בהזדמנות הזו אני קודם כל רוצה להודות לרב מנחם מנדל ריבקין, הרב של חב"ד ברחוב העלייה בה אנחנו גרים.

את העלייה הזו, אף אחד לא ישכח! תודה על המחשבה, על הרצון, על העוגה הטעימה והברכה שאישתך שלחה לניר כדי לשמח אותו, על ההשתדלות, על העזרה, הרגישות ועל התפילין והטלית החדשים שהבאת לו (סיפור בפני עצמו, יגיע בהמשך). ריגשתם אותנו עד דמעות.

תודה ענקית והמון מזל טוב לניר על ההתעקשות שלו לעלות ביום שלו ובפרשה שלו וזיכה אותנו בשיעור חזק לחיים.

זה בהחלט היה סיפור מההפטרה שלימד אותנו כל כך הרבה על עצמינו, על הסביבה שלנו ועל בחירות נכונות.

גיל וניר נמצאו שליליים לקורונה ב"ה.