"איך להפוך את "לא נעים לי" ל"נעים מאד" או במילים אחרות: איך להגיד 'לא' ולהרגיש טוב עם עצמי ?

למרות שאתם מבינים את ההשלכות של עשיית דברים כי לא נעים לכם מאחרים, אתם עדיין מתקשים לאמר: 'לא' ומשלמים על זה ביוקר גם נפשית וגם פיזית. ברור כשמש שאתם מעדיפים להפרד ממהרגל ולהתחיל להיות מסוגלים לא רק לאמר לא אלא גם להרגיש טוב עם זה, אבל לרוב, גם כשאתם אומרים 'לא', זה מגיע עם מועקה קטנה. עד שלא תיפרדו מתחושת המועקה הזו , אתם עדיין משועבדים ל'לא נעים'. קבלו 5 טיפים שיעזרו לכם להפרד מ'לא נעים' ולהרגיש נעים מאד. קראו את הסיפור של אורית וקחו אותו למחוזות שלכם, איפה אתם מרגישים לא נעים, גם אם הסיפור שלה הוא לא אחד לאחד הסיפור שלכם, ודאי תמצאו נקודות השקה ריגשיות:

כל החברים שלי אומרים לי: "אורית, את חייבת לצאת לדייטים את כבר לא ילדונת", אבל אני ממש לא פנויה לזה כרגע. יש לי כל כך הרבה דברים שמעסיקים אותי. כשפגשתי את אלון, זה מהמסיבה המיותרת שהלכתי אליה כי לא היה לי נעים, באמת ששמחתי לפגוש אותו, הוא נחמד כזה. אבל למה הוא צריך עכשיו להציע לי לצאת איתו? כי חייכתי? כי הייתי נחמדה? איך הוא בכלל השיג את הטלפון שלי? אז עכשיו גם זה יושב לי כמו קוץ. הוא התקשר כבר כמה פעמים. פעם אחת לא עניתי- זה תפס אותי בדיוק עם חברה שהייתה במצב על הפנים - כן, היא תמיד נופלת למקומות כאלה ולא נעים לי אז אני מקשיבה לה אבל גם מזה כבר נמאס לי. בא לי להגיד לה שהיא חייבת לטפל בעצמה. למצוא איזה פסיכולוג או ללכת לאימון אישי אבל לא נעים לי להגיד לה, כי איזה מן חברה אני? היא בטח תחשוב שאני לא רוצה להקשיב לה.... בפעם השנייה עניתי לו כי לא היה לי נעים לא לענות....בכל זאת, הוא מכיר את מור חברה שלי ולא בא לי שהיא תתחיל לשאול אותי למה אני לא עונה לו... "הוא חמוד למה את לא רוצה לצאת איתו?" יש לי את הסיבות שלי ואני לא מתכוונת לשתף בהן אף אחד.

עניתי לו אבל אמרתי לו שנדבר אחר כך כי בדיוק אכלנו ארוחת ערב עם המשפחה ולא יכולתי לדבר וגם מה הייתי אומרת לו? מצטערת לא מתאים לי?....אוווף. כל השבוע אני מתעסקת בסמס שהוא שלח לי. לענות? לא לענות? מה לכתוב לו? בסוף כתבתי לו שהשבוע זה לא יקרה כי אני ממש עסוקה אבל אולי בשבוע הבא, נדבר.

כאילו שאין לי מה לעשות. תכל'ס, מה יקרה אם אני אצא איתו? לא יקרה כלום, אולי אני פשוט צריכה לעשות את זה ולהוריד לי את זה מהראש?....

מה הייתם עושים?

הדילמה של אורית חוזרת על עצמה בצורות שונות במהלך חיינו, אני לא אגזים אם אומר שאין אדם בעולם שבמהלך חייו לא עשה לפחות דבר אחד מתוך תחושת ה'לא נעים'. כבר בילדות אנחנו מרגישים לא נעים שאנחנו מעדיפים חבר/ה על חבר/ה אחר/ת ולא נעים לנו להזמין אחד ולסרב לאחר/ת שמבקש להצטרף.כמתבגרים זה יבוא לידי ביטוי למשל ביכולת שלנו לדחות מישהו שרוצה אותנו ואנחנו לא מעוניינים בחברות איתו אלא דווקא עם מישהו אחר אבל לא נעים לנו להציע...כמבוגרים זה ממשיך גם ביכולת שלנו לבקש עזרה כי לא נעים ואולי גם להציע עזרה, לסרב להצעת אוכל כשאנחנו לא רעבים או בדיוק כשהתחלנו דיאטה ועוד רבות הדוגמאות כמובן. לעיתים קרובות הנטייה תהיה "לעשות ולגמור עם זה"- כלומר, לעשות משהו שלא בא לעשות ולהמשיך פשוט כי זה מעסיק אותנו יותר מדי זמן ומעכב מלעשות דברים שאוהבים. אני לא אחדש לכם כשאומר כאן שזה הסיפור הכי מפגר שאתם מוכרים לעצמיכם כי אתם בעצמכם לא מאמינים לו. אתם בתוך תוככם יודעים שאתם לא פותרים את הבעיה אלא רק מרדימים אותה.

לא נעים למי?

כשאתם מחליטים החלטה מתוך הרגל החשיבה: 'לא נעים', אתם בוחרים לחיות בתסכול ומרמור ובעצם גורמים לעצמכם להרגיש לא נעים (כפשוטו), נפשית, ריגשית וגם פיזית. אז למי לא נעים בסוף?....

אז מה עושים? היום נפרדים מ'לא נעים'

5 טיפים איך להפוך את "לא נעים לי" ל"נעים מאד!"

1. הפוך על הפוך

לאיזה מחשבה אתם מאמינים?:אם אתם מאמינים שאתם מביאים תועלת לצד השני בזה שאתם עושים פעולה מסויימת שהוא מבקש ואתם לא באמת רוצים לעשות אלא פועלים מתוך כורח וחוסר רצון לפגוע באחר, שימו לב שאתם טועים ובגדול. הפנימו: בעשייה שלכם אתם למעשה: משקרים לו/ה, משלים אותו/העושים לו נזק נפשי ואולי גם פיזי. האם לכך התכוונתם? לא נראה לי....

2. שימו סוף לקונפליקט הפנימי:

ענו על השאלה:האם אתם באמת מאמינים שתרגישו נעים יותר עם עצמכם ועם הסביבה עם עשייה מתוך "לא נעים לי"? נדמה לי שהתשובה ברורה: לא! האם אתם עושים טוב לאחר? גם כאן הבנתם שהתשובה תהיה לא! אז אתם לא עושים טוב לעצמכם ולא עושים טוב לאחרים ואולי אתם אפילו עושים רע לעצמכם ולאחרים. מה המסקנה?...(רמז... אין קונפליקט. הפסיקו לעשות רע לעצמכם ולאחרים והתחילו להגיד 'לא'. )

3. הפסיקו לבלשט את עצמיכם:

לא נמאס לכם לחשוב שהבעיה תיפתר אם רק "תורידו לכם את זה מהראש"?

הרי בסופו של דבר, לא רק שלא פתרתם את הבעיה, אלא ברוב המקרים הפכתם אותה למתמשכת. הקטע הוא שאתם יודעים את זה ועדיין מספרים לעצמכם סיפורי מעשיות וקונים את הסיפורים של עצמיכם כאילו היו רב מכר בינלאומי שמחולק חינם בחנויות הנבחרות. ועכשיו ברצינות: אותו אדם שלא נעים לכם ממנו לא יודע שאתם פועלים כי לא נעים לכם. במקרה הטוב הוא שמח שאתם נענים לבקשותיו ובמקרה הפחות טוב הוא מתאכזב שאתם מושכים אותו והוא לא מבין למה. הוא חושב שאתם "כאלה" ומרגיש שהוא עושה לכם טובה בכך שהוא "מקבל אתכם כמו שאתם". יחסים כאלו לא מועילים לשום צד. למעשה סתמתם חור בדלי מים עם ספוג...במקום לפתור את הבעיה הפכתם אותה למתמשכת ונסחבת ובסוף תצטרכו להתמודד עם האמת רק שהפעם זה יהיה יותר קשה ויותר כואב. הגיע הזמן למצוא ז'אנר ספרותי איכותי יותר, פחות דרמטי ויותר רגוע, כזה שמביא את האמת בצורה נעימה, לא מתנצלת אך ברורה. לאמת אין רגליים בדיוק כמו לשקר. היא תחכה עד שהיא תתגלה ועדיף מוקדם ממאוחר.

4. קחו אחריות - פתרון זמני נשאר לנצח...

דמיינו לכם מאות זבובונים מזמזמים ליד האוזן שלכם. הרגתם אחד או אפילו ריססתם את כל אלו שראיתם אבל כל השאר ממשיכים לזמזם וגם....מתרבים. הטעות הגדולה שלכם היא בחשיבה שהזבובים הם הבעיה. הטעות הנוספת היא שאתם בוחרים להתעלם מהמקור של הבעיה והיא ערימת האוכל שהבאתם שבעצם מושכת אליה את הזבובים. עד שלא תזיזו את האוכל, כלומר את מה שמושך את הזבובים, לא תיפתרו מהזבובים. אני "אתרגם":

אם אתם חושבים שהבעיה היא "הזבובים" כי הם טורדניים חישבו שוב. זבוב הוא יצור חי המתנהג בכל מקום אותו הדבר. הזבוב בניקרגואה לא יטריד אתכם למרות שהוא אותו זבוב ומתנהג כזבוב גם שם. הטורדנות היא הפרשנות שלכם לזמזום או לנוכחות שלו בסביבתכם. כלומר- אנשים פועלים בכל מקום אותו הדבר. הם נהיים "טורדניים" כאשר הם "גורמים לכם" לעשות דברים שאתם לא רוצים לעשות. אתם לעולם לא תפתרו את הבעיה אם תחשבו במשפטים כמו: "הוא נדבק אלי", "איזה נודניקית", מה, היא לא מבינה שאני לא מעוניינת?" כי אתם למעשה מעבירים את האחריות על הסיטואציה לאחר ומרחיקים את האחריות שלכם מלדעת לאמר לא. כאן המקום לשחרר את הכעס ולהבין שאתם בעצם מאשימים את הזבובים על עצם היותם זבובים ומעצם רצונם הטבעי לאכול...

ה'אוכל' הוא אותו המקום בכם שמאפשר. זה שאומר כן, אי לקיחת האחריות על רצונותיכם.

הדרך הנכונה לפתור את חוסר היכולת שלכם לסרב ואין ממנה מנוס היא להבין שהאחריות היא לא של אותו אדם שבסה"כ רוצה מכם משהו, אלא האחריות היא שלכם ופשוט לסרב. נכון, זה לא פשוט לסרב בפעם הראשונה וגם לא בפעם השניה, אבל כמו כל דבר בחיים, בסוף מתרגלים וזה נהיה הרבה יותר פשוט לסרב ממה שנראה לכם לפני הפעם הראשונה. כשאין "אוכל" אין "זבובים"...

5. על כל דקה שאתם מבזבזים על גחמות של אנשים אחרים אתם מפסידים 60 שניות של דברים חשובים לכם.

לא חבל? התחילו בשינוי שלכם עכשיו!

עזר לכם? עזרו לחבריכם ושתפו