מה הם הפרטים הכי חשובים והכי מפוספסים שעומדים בינכם לבין ההצלחה שלכם בשינוי שאתם רוצים?

אלוהים נמצא בפרטים הקטנים ודווקא אותם לפעמים מפספסים.

קבלו 5 נושאים בעלי פוטנציאל עצום לחולל שינוי, אבל מכיוון שיש בהם פרטים קטנים שמתפספסים, השינוי שלכם עלול להשאר בפוטנציאל בלבד.

1. פתיחות – פתיחות מחולקת לשני כיוונים.

כיוון יוצא וכיוון נכנס.

כלומר – הערך של הפתיחות ממוקסם רק כאשר אנחנו מוכנים גם להפתח לשתף וגם להפתח להקשיב ולקבל.

אבל זה לא מספיק.

מה הפרטים הקטנים הכי חשובים והכי מפוספסים בנושא הפתיחות?

ויקטור פרנקל בסיפרו "האדם מחפש משמעות" מתאר את ההבדל בין פסיכולוגיה ללוגותראפיה פחות או יותר בצורה כזו (בגדול – לא מצטטת):

אצל פסיכולוג אנחנו מספרים על עצמינו דברים שכואבים לנו

בלוגותראפיה- אנחנו מקשיבים למטפל שאומר לנו דברים שכואב לנו לשמוע.

מה קורה לנו הרבה פעמים כשאנחנו רוצים לעשות שינוי?

אנחנו מחפשים לטפל במקומות הכואבים, בלי שיכאב לנו יותר.

אנחנו מחפשים את הדברים שנעימים לנו יותר, שקרובים לתפישת העולם שלנו, את אלו שנוכל לעשות בקלות יותר.

וכאן הפיספוס.

אם תחשבו בהגיון, גם כשיש לנו פצע, החומר המחטא לרוב יצרוב קצת ורק אז הפצע יגליד.

או כמו שאומר אלברט איינשטיין:

"לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו כשיצרנו אותן".

לכן, הדבר שאנחנו הכי נמנעים ממנו – הכאב, הוא דווקא המקום שממנו צומח השינוי הכי גדול.

ושוב – לשני הכיוונים. לשתף בכאב הכי גדול – מאפשר לנו:

א. ונטילציה

ב. לשמוע את עצמינו שוב ושוב מתלוננים עד שנמאס לנו מעצמינו. חלק לא פחות חשוב זה לשנוא לשמוע את עצמינו מתלוננים...זה כואב מאד, אבל מאפשר לשחרר את הכאב. שימו לב:

לא מדובר על לשנוא את עצמינו אלא לשנוא לשמוע את עצמינו מתלוננים. אנחנו רוצים לייצר תחושה שכבר אין כוח לדבר על הדברים שוב ושוב ואז באופן טבעי, הפוקוס שלנו כבר לא בתלונות, אלא צמא לפתרון אמיתי.

וכהמשך, להיות פתוחים לקבל

ג. עצות, כלים, שאנחנו לא מכירים וזה בתנאי שאנחנו גם פתוחים לקבל לא רק את מה שאנחנו רוצים לשמוע, אלא בעיקר את מה שלא נעים לנו לשמוע על עצמינו.

השינויים הכי גדולים קורים מתוך הדברים הכואבים שאנחנו מסרבים להפתח, לשמוע ולקבל על עצמינו, אז רוצים שינוי אמיתי ומשמעותי? קבלו באהבה את הכאב הכי גדול, כי הוא זה שיוציא אתכם מהתקיעות.

2. יושרה – להיות כנים עם עצמינו.

על פניו די פשוט. אמרו לעצמכם מה אתם רוצים לעשות, התכוונו לכך ובצעו את מה שאמרתם והתכוונתם אליו.

מה הפרטים הקטנים הכי חשובים והכי מפוספסים בנושא היושרה?

אנחנו צומחים מחוויות הצלחה אבל זוכרים יותר את הכשלונות שלנו.

לכן יושרה היא דבר מאד "טריקי".

להיות ביושרה יכול לקחת אותנו לחוויות הצלחה אבל גם לחוויות כישלון.

מכיוון שזה היושר שלנו עם עצמינו, אנחנו יכולים לספר לעצמינו מה שאנחנו רוצים, כלומר יש לנו אופציה לנווט את הנרטיב שלנו כרצונינו בלי שאף אחד ידע אבל אז – יכול להיות מצב שבו:

א. אנחנו עובדים על עצמינו ולא מודים בזה – אז אנחנו לא באמת ביושרה וההשלכות הן שבתת המודע מתחילים (או ממשיכים) לא לסמוך על עצמינו, הביטחון העצמי שלנו ירד, כך גם המוטיבציה והדימוי העצמי.

ב. אנחנו עובדים על עצמינו ומודים בזה – אנחנו לא ביושרה במודע, כלומר – גם אם אמרנו לעצמינו שהצלחנו, תת המודע שלנו יצרוב את זה ככישלון – כי אי אפשר לעבוד על תת המודע.

גם כאן ההשלכות יהיו זהות – לא נסמוך על עצמינו יותר, הביטחון העצמי שלנו ירד וכך גם המוטיבציה והדימוי העצמי.

כדי שלא נעבוד על עצמינו אנחנו צריכים:

א. להבין מה באמת הכי משמעותי עבורינו ומה עושה את זה מספיק משמעותי כדי שנרצה מאד לעשות אותו.

לדוגמא: לא מספיק להגיד לעצמי: אני רוצה לרדת במשקל – אין כאן שום דבר שמסביר לי באמת למה זה מספיק חשוב לי כדי שאפעל ואתמיד.

אז מה עושה את זה מספיק משמעותי כדי שאפעל? אולי המחשבה על הבריאות שלי, או חוסר היכולת שלי לסבול את עצמי ככה.

ב. להתחיל בצעדים קטנים שיביאו הצלחות קטנות שיעזרו לנו לחזק את האמונה שלנו ביכולת שלנו להתמיד או בכלל- לעשות.

כלומר: לא לפצוח בדיאטה הכי דראסטית יחד עם 5 פעמים בשבוע ספורט (אם אנחנו לא מחובבי הז'אנר), אלא להתחיל עם שינוי קטן באורח החיים, משהו שיהיה לנו קל לשנות ולהוסיף ספורט בכמות שנוכל לעמוד בה.

ג. לעשות סדרי עדיפויות – יושרה היא מחוייבות. לכן עדיף להתחייב כל פעם למשהו אחר ולא להעמיס על עצמינו מחוייבויות שלא נוכל לעמוד בהן. לקחת על עצמינו שינויים במספר דברים יחד, עלול להיות מתכון לכישלון.

נתחיל להתחייב קודם לדברים המשמעותיים לנו יותר, אלו שהכי מעיקים עלינו.

לדוגמא: שינוי במישור המקצועי יחד עם שינוי באורח החיים יכול להיות קשה יותר לתיחזוק מאשר לעשות את השינוי בתחום המקצועי לחוד או את שינוי אורח החיים לחוד, לכן החליטו מה נכון לכם להתחייב לו קודם. מה יותר משמעותי עבורכם בשלב הזה. גם אם שניהם מאד משמעותיים, אל תתפתו להתחייב לעצמכם על שינוי בשני המישורים ב"וז.

זיכרו שהמטרה של היושרה היא לייצר חוויות הצלחה שיעזרו לכם להאמין ביכולות שלכם, כך שככל שתרבו לבלשט את עצמכם, ככה תתקעו יותר זמן במקום והפוך.

3. להשלים עם עצמינו? למה?

בהרבה סדנאות מלמדים שצריך להשלים עם מי שאנחנו, לקבל את עצמינו במחיאות כפיים ומי שלא טוב לו – יום טוב לו.

אבל שאלתם את עצמיכם למה נגזר עלינו להשלים עם עצמינו? מה זה "להשלים" בכלל?

אחת הטעויות הגדולות היא לחשוב שאנחנו אמורים לקבל את עצמינו כמו שאנחנו.

כמו שעושים בוטוקס, לייזר, צבע לשיער או כל שינוי חיצוני אחר, אין שום סיבה שלא נעשה שינוי פנימי אם אנחנו לא אוהבים את מי שאנחנו. כאשר אנחנו משלימים עם עצמינו – כלומר "עושים שולם", "עושים שלום" עם מי שאנחנו – אנחנו אנחנו מרגישים שאנחנו מתפשרים. מכאן אי אפשר באמת לאהוב את עצמינו. תת המודע שלנו מבין את זה ולכן אי אפשר בדרך הזו להעלות לעצמינו את הביטחון העצמי ולכן גם לא נוכל להתקדם כמו שאנחנו רוצים.

מה הפרטים הקטנים הכי חשובים והכי מפוספסים בנושא ה-ש.ל.ם?

אנחנו אמנם לא רוצים להשלים עם עצמינו, אבל אנחנו כן רוצים להיות שלמים עם עצמינו. עניין שפתי קטן אבל מאד מאד משמעותי לשינוי.

כדי לעשות שינוי משמעותי אנחנו קודם כל צריכים לאהוב את עצמינו.

כדי לאהוב את עצמינו באמת, אנחנו צריכים לשאוף להיות מי שאנחנו רוצים להיות.

כדי להגיע לשם, נשאל את עצמינו מי אנחנו רוצים להיות ובאיזה תנאי נאהב את עצמינו יותר? בתנאי שנהיה אסרטיביים יותר? בתנאי שנהיה רגועים יותר? כשנפסיק לרצות אחרים? בתנאי נדע לבטא את עצמינו טוב יותר בחברה?

אלו דברים שאפשר ללמוד אותם והם ברי שינוי.

כשאנחנו משנים בעצמינו את הדברים שמפריעים לנו להיות מי שאנחנו רוצים להיות, אנחנו נהיה אנשים שמחים יותר, רגועים יותר, טובים יותר לעצמינו ולסביבה ונוכל להיות שלמים עם מי שאנחנו, כי אנחנו בחרנו להיות מי שאנחנו, ללא פשרות.

כך גם נאהב את עצמינו יותר. נרגיש תחושת ניצחון, הצלחה אמיתית.

4. מותר לי! –

כן...אבל....בואו נדבר על גבולות ועל פרואקטיביות.

מותר להיות עצובים, מותר לכעוס, מותר לי לעמוד על שלי ...

זה נכון. ברור! כולנו בני אדם. מותר לנו הכל כל עוד אנחנו לא פוגעים באחרים.

יש מקום לעצב, לחמלה העצמית, לכעס ולתסכול אבל...

מה הפרטים הקטנים הכי חשובים והכי מפוספסים בנושא ה"מותר לי"?

אל תחכו שזה יעבור לבד, אלא תהיו פרואקטיבים. תיזמו את הסיום ושימו שעון מעורר לשעה שבה תצאו מכל זה.

למה? כי הזמן הוא המשאב הכי יקר שיש לנו והוא לא מחכה לנו שנגמור להיות עצובים שבוע, או כועסים על מישהו חצי שנה, או מתוסכלים שנים בעבודה.

כל הרגשות האלו מורידים אותנו למטה ולא משרתים את ההתקדמות שלנו בשום צורה.

כדי לצאת מתקיעות, חייבים לשים את הפוקוס על מה שמקדם אותנו, לכן, אז מה אם מותר לי? האם זה אומר שאני עכשיו צריכה להיות חודשיים בדיכאון רק כי מותר לי? אם הפוקוס שלי נשאר על רחמים עצמיים בכל צורה שהיא, אנחנו לא נתקדם.

מותר לי לשתות אלכוהול – אבל אם אני ארד על חמש בירות ושני בקבוקי וודקה – ברור מה יקרה לי מזה... אז רובינו, למרות שמותר לנו לשתות, נדע לשים גבול כשנהיה קצת ב"היי". רובינו כאנשים בוגרים ואחראיים, לא נביא את עצמינו למצב של שכרות שנשכח מי אנחנו.

כנ"ל כאן. גבול הוא שם המשחק. רוצים לתת מקום לעצב, לתסכול, לכעס?

שימו גבול. אם תשאלו אותי מה הגבול? גג 24 שעות וגם זה המון!!!

בכלל, עצה קטנה... עזבו את המוצר הזה שנקרא: "מותר לי" – כבר בשפה הזו יש משהו מתקרבן.

החליפו אותו אפילו ב"אני רוצה". אני רוצה להיות עכשיו עצובה. לפעמים רק המונח עצמו יוציא לכם את החשק מלהיות שם... אפשר גם תמיד לשים עליו סימן שאלה...

אני רוצה? (לכעוס עכשיו, להיות עצוב....וכן הלאה).

חשבו על זה ...

5. אחריות

רק אנחנו אחראים לתוצאות שנקבל ולכן כדי להתקדם, כדאי שניקח אחריות על כל מה שאנחנו בוחרים ולעשות עבור עצמינו.

הבעיה עם הערך אחריות היא שאנשים מפרשים אותה לא נכון.

אחריות זה לא רק להגיע בזמן לעבודה, לעמוד ביעדים שמציבים לנו, לשלם חשבונות בזמן, לרכוש כמה שיותר ידע וכ"ו.

אחריות היא להתנהל נכון כלכלית, לדעת לשים לעצמינו גבולות, לעצור מדי פעם להעריך האם באמת דברים עובדים לנו כמו שאנחנו רוצים ואם לא אז להבין מה שם לא עובד? אחריות היא לחיות ביושרה.

מה הפרטים הקטנים הכי חשובים והכי מפוספסים בנושא האחריות?

ה"איך" לוקחים אחריות.

האחריות שלנו היא קודם כל לדאוג לרווחתנו הפיזית והנפשית.

האחריות שלנו היא לבחור מי אנחנו רוצים להיות ולהגיע לשם.

האחריות שלנו היא לשים את עצמינו בראש סדר העדיפויות, לאהוב את עצמינו לפני שאנחנו מחפשים שיאהבו אותנו ולפני שאנחנו נותנים אהבה לאחרים.

האחריות שלנו היא לא לחפש אישור חיצוני (או פנימי) לעובדה שאנחנו בסדר, אלא לחיות הלכה למעשה את מי שאנחנו רוצים להיות וככל שנדע מי אנחנו רוצים להיות ונאהב את עצמינו יותר, ככה נוכל להתקדם מהר יותר.

רגע לפני סיום - דבר חשוב על עשייה נכונה ומקדמת:

ידע זה דבר חשוב מאד אבל כמובן לא מספיק וברור שעשייה היא הדבר המקדם בסופו של דבר.

אבל... עשייה נכונה היא עבודה לעומק ולא לרוחב.

ללכת לסדנאות שונות באופן סידרתי, ללכת למתקשר.ת, או כל דבר חיצוני אחר שמחפש הבנה, הכרה, הזדהות, חיבור לעוד אנשים שחווים את אותם התמודדויות, זו אמנם עשייה, אבל היא לא תוציא אתכם מהתקיעות.

עשייה נכונה היא עבודה פנימית שלכם עם עצמכם, היא מציאת הערך או הערכים שתוקעים אתכם במקום וההתמודדות שלכם איתם.

ערך שתוקע במקום יכול להיות: ביישנות, ביטחון עצמי, צדק, וכחנות, התקרבנות וכד"ו.

עשו הכל כדי לשנות את הערכים האלו ותראו שינוי.

בהצלחה.

אם התחברתם לגישה ואתם ממש ממש רוצים לצאת מהמצב שבו אתם נמצאים היום וקשה לכם לעשות את עבודת העומק הזו לבד, אשמח ללוות אתכם ולעזור לכם להתקדם מהר יותר.

גם בימים אלו שכולנו בבית, אני מקיימת מפגשי אימון דרך זום, שיחות רגילות או ווטסאפ וידאו, במחיר תואם תקופה.

מוזמנים ליצור איתי קשר ולתאם פגישת אימון בטלפון:

052-6384818 או לשלוח לי הודעה כאן