איך לבחור תדמית רצויה שתשאיר אתכם אותנטיים? תרגיל מעולה לניהול תדמית מנצחת

על פניו כשאנחנו חושבים על המילה "תדמית", אנחנו ישר חושבים על משהו מאולץ.

משהו שאנחנו בונים אותו, מפתחים אותו - כי בעצם תדמית היא הדמות שאנחנו רוצים להיות.

ככה אנחנו רוצים שיכירו אותנו, היא לא בהכרח - אם בכלל, מי שאנחנו באמת.

איפה מתחילה הבעייתיות?

מצד אחד אנחנו אלו שמפתחים את התדמית ומצד שני, לפעמים אנחנו לא בהכרח אוהבים את מי שהפכנו להיות - לפעמים זה גם יוצא משליטה ובעיקר, אם אנחנו לא נצמדים למי שאנחנו באמת, לפחות בחלק מתחומי החיים, אנחנו נמצא את עצמינו במוקדם או במאוחר עם אנשים שלא מתאימים לנו, בעבודה שלא מתאימה לנו, בסביבה לא מתאימה ולעיתים גם עם קושי גדול למצוא זוגיות.

המטרה של הפוסט הזה היא לא לבטל את התדמית שבנינו לעצמינו, מסיבה פשוטה - היא כנראה משרתת אותנו לפחות בחלק מתחומי החיים.

המטרה כאן היא להראות איך אפשר לנהל את התדמית ולא שהיא תנהל אותנו.

במהלך שנות עבודתי כמאמנת אישית, אני נפגשת עם המון אנשים שתוך כדי תהליך אנחנו מוצאים דיסונאנס בין התדמית שהם פיתחו לעצמם, שזה בעצם מי שהם היום, לעומת מי שהם באמת, עמוק בפנים והדיסונאנס הזה יוצר פער גדול בין מה שהם התרגלו לחשוב על עצמם, לבין מי שהם באמת.

הקטע הוא שלפעמים התדמית שלנו על פניה נראית לנו כמשרתת אותנו, לפחות בחלק מהמקומות ואז קשה יותר להבחין שהיא בעצם זו שמנהלת אותנו ולא אנחנו אותה.

הנקודה החשובה להבנה היא, שהתדמית שלנו הרבה פעמים נבנית כבר בילדות שלנו והיא מתגבשת עם השנים עד שאנחנו נהיים מי שאנחנו היום. מה שיפה בגילוי הזה הוא הרוגע שנוחת עלינו כשאנחנו מבינים שאנחנו יכולים לבחור תדמית שונה בכל תחום בחיים ואפילו מומלץ להיות "גם וגם" . ארחיב על זה בהמשך.

ליאור, מתאמן לשעבר, הוא דוגמא מקסימה , לכן בחרתי לשתף אתכם דווקא בה.

הוא היה אחד הבחורים השקטים שהכרתי. אחד המתאמנים הבודדים שהיה לי ממש קשה איתו כי הוא בקושי דיבר. הוא רצה לעבור שינוי אבל הכל על פניו היה טוב מבחינתו, כך שלא ממש ידע להצביע על ה"למה" אבל ידע שהוא רוצה לצאת איתי לתהליך.

תכל'ס, הכל זרם איכשהו והוא זרם עם מה שלא זרם – כלומר מצא סיבה ל"למה זה לא זורם" ולא ממש ניסה לפתור את הבעיה.

היה לו קשה למצוא זוגיות אבל הוא חשב שבגלל שהוא ביישן אז זה מעכב אותו.

בעבודה היה לו קצת משעמם אבל הוא אמר שזה לא נורא כי זאת "רק עבודה"

(שהוא נמצא בה 9-10 שעות ביום...) ועוד.

באחד המפגשים, דיברנו על תדמית. איך היא נבנית במהלך השנים והאם היא מנהלת אותו או שהוא מנהל אותה. כשהנושא הוא תדמית, אנחנו תמיד חוזרים רגע לילדות.

איזה ילד היית ליאור? ליאור חייך.

את יודעת, כשהייתי בו 4, הדלקתי את הספה אצל סבתא שלי בבית.

"מה? אתה?" "כן... הוא צחק... "הייתי שובב מאד וסקרן"

"גם יצירתי משהו הייתי אומרת..."

"ומה קרה?" שאלתי,

אוווהוווו...נתנו לי עונש גדול ובכלל, עד אז נחשבתי לילד מאד בלאגניסט, אולי קצת מופרע אפילו וכל הזמן נתנו לי עונשים...

אבל מאז נרגעתי לגמרי.

"כן..." אני חושבת לעצמי... "לגמרי לגמרי"... מילד שובב, מלא שמחת חיים, הוא הפך לילד מרצה פשוט כי ככה קל יותר להסתדר בחיים.

כולם אוהבים אותך, אתה לא מסתבך.

יופי של תדמית הוא פיתח לעצמו, אבל מה....

מי שרוצה לבחור זוגיות נכונה לו, לא יכול למצוא אותה

כשהוא נמצא בתדמית שהוא פיתח לעצמו ולא בעצמו באמת. באותנטיות.

זה היה תהליך מדהים לחבר את ליאור לעצמו, לרצון האמיתי שלו, הגרעיני, זה שיש בו את השובבות והיצירתיות (טוב, הפעם בלי לשרוף ספות של סבתות כמובן) ולחבר אותם למי שהוא היום כמבוגר.

במהלך המפגשים הוא החליט לעזוב את העבודה המשעממת

ומצא לעצמו משהו שהוא הרבה יותר מתחבר אליו, מקום שהיצירתיות שלו פתאום באה לידי ביטוי ולכן הרבה יותר מעניין לו.

במפגש לפני האחרון הוא סיפר שהוא הכיר מישהי ושהחיבור הוא מטורף, משהו שלא היה לו אף פעם קודם.

"היא אוהבת את כל המוזרויות שלי! היא ממש כמוני זה מטורף!"

אהבה גדולה שלא יכלה להתקיים אם ליאור היה בוחר להצמד לתדמית ולא היה בוחר בעצמו....

איך מתחילים לפתח תדמית "משתלמת"?

כאשר אנחנו נולדים - אנחנו דף חלק.

כולם מחייכים אלינו, אנחנו מקבלים המון אהבה עד ש....

אנחנו מתחילים להפיל דברים באופן קבוע על הריצפה (או כל דבר אחר שמעצבן את ההורים).

בהתחלה מרימים לנו ומחייכים ואחר כך כבר מתחילים לכעוס עלינו. הפרצופים משתנים מחיוך לפנים כעוסות (במקרה הטוב) ואנחנו מתחילים להבין שזה לא ממש "משתלם לנו" לעשות את הדבר שמכעיס את הסביבה הקרובה לנו.

בשלב מאוחר יותר, אנחנו יוצאים למשפחתון, לגן ושם גם משווים אותנו לילדים אחרים.

"טל, תראי איזה יופי שני מסדרת..." - כלומר - תהיי כמו שני. משתלם להיות כמו שני, הגננת אוהבת אותה, היא מחבקת אותה...

"גיא, תראה איזה ילד טוב עמית"...."אתה רוצה עונש?" " אני אוציא אותך החוצה אם תמשיך להפריע"... "תשב בשקט כמו כולם!"... "למה את לא יכולה ...?" "הקוביות צריכות להיות בול אחת על השניה! אסור שזה יזוז אפילו טיפה..."

אלו אמירות שגורמות לנו לפתח אמונה שלילית על מי שאנחנו ולהאמין שאנחנו - "לא מספיק". לא מספיק טובים, לא מספיק חכמים, לא מספיק חשובים, לא מספיק מדוייקים, לא מספיק נקיים /מסודרים וכ"ו...

מכאן, הדרך לחיפוש אחרי התנהגות חדשה, כזו ש"תשתלם" לנו, היא קצרה.

יהיו כאלו שיקחו את ההערות שקיבלו למקום המרצה, ה"מתחנף" - הם מבינים שהדרך שלהם לקבל אהבה וחיזוקים, היא להתנהג כמו שהסביבה מבקשת. אם הם יתנהגו "כמצופה" מהם, זה ישתלם להם, ממש כמו במקרה של ליאור.

יהיו כאלו שדווקא יפתחו אנטי וינסו למשוך תשומת לב על ידי טיפוח תדמית של ליצן, של מרביצן. כל דבר שהם חושבים ש"משתלם" להם באיזה שהוא אופן.

הליצן - תמיד מצחיק את כולם, כך רוצים אותו בכל מקום - זו תדמית שמכפרת על אמונה ש"אני לא מספיק" חכם, לא מספיק יפה וכד"ו.

המרביצן - כולם מפחדים ממנו, יש לו תדמית "משתלמת" של "שולט" של "גבר"...

"הפרפקציוניסטית", "הנודנדיק", "האסרטיבית", "העצלנית" וכן הלאה.

כאשר אנחנו מוכיחים לעצמינו שההתנהגות החדשה אכן "משתלמת" לנו, אנחנו יותר ויותר מאמינים לכך שאנחנו באמת "לא מספיק", לכן אנחנו מטמיעים אותה והיא הופכת להרגל ולדפוס שהוא נהיה בעצם "מי שאנחנו" - כלומר, התדמית שלנו החדשה.

ככל שהתדמית הזו עובדת לנו, היא כמובן במהלך השנים הולכת ומתרחקת ממי שאנחנו באמת.

במקרה של ליאור אפשר לראות איך מילד שובב, מעיז ויצירתי הוא הפך לילד שקט, מרצה, שלא מעיז.

במקרה של מתאמן אחר, שהיה בלאגניסט - הוא הפך להיות מאד פרפקציוניסט, מתאמן שהחיים גרמו לו להיות קשוח ועוד הרבה דוגמאות כמובן.

איך לבחור את התדמית הרצויה לכם ולהשאר אותנטיים?

למרות ש"התדמית המשתלמת", היא בעצם הטמעה של הרגל שהיה פעם דפוס מפצה על מי שהיינו במקור - כלומר משהו שפיתחנו בעצמינו כדי להגן על עצמינו,

חשוב דווקא להבין שאם היא עובדת עבורינו, כנראה שאנחנו כל כך טובים בה והיא כל כך מתאימה לנו שהיא כן חלק מהאותנטיות שלנו, אבל חשוב להבין גם שזה רק פן אחד שלנו.

למעשה, מתחת לכל ההרגלים האלו שסיגלנו לנו במהלך השנים, יש את ה"אני האמיתי" ואם יכולנו לפתח תדמית משתלמת אחת, אנחנו יכולים לבחור תדמיות משתלמות נוספות גם בלי כל האמירות שמסביב ובלי האמונה למחשבה ש"אני לא מספיק" אלא מתוך הבנה שאנחנו יכולים לבחור מי אנחנו רוצים להיות בכל מיני סיטואציות ותחומים בחיים.

לדוגמה:

תדמית של אדם קשוח תתאים לאדם אם הוא למשל איש צבא כזה שהתפקיד שלו מחייב דיבור קצר ובעיקר מתן פקודות. אבל האם תדמית הקשוח תעזור לו כאיש משפחה?

האם במסגרת המשפחה לא היה עדיף למצוא משהו שמשרת אותו יותר במקום הזה? רכות למשל?

בזוגיות - שיח?

דוגמה נוספת:

שחקן - הריכוז של שחקן במסגרת הקריירה שלו הוא בעצמו. בתדמית שלו, בחזות שלו.

האם כאיש משפחה הוא יכול להיות מרוכז רק בעצמו? האם הוא יכול להיות מרכז העניינים והילדים שלו הם קהל, או ניצבים בהצגה שהוא הדמות המרכזית בה? אולי בבית אפשר ואף כדאי לתת את מרכז הבמה לשחקנים אחרים?

איך עושים את זה?

כמו שהצלחנו להרגיל את עצמינו להיות משהו מסויים על ידי תרגול יום יומי של משהו שהשתלם לנו, כך אנחנו יכולים להרגיל את עצמינו על ידי תרגול יום יומי להיות בכל סיטואציה מי שאנחנו באמת רוצים להיות.

איפה שהתדמית שפיתחנו משרתת אותנו - נשאיר את התדמית הזו, כי אין שום סיבה לשנות משהו שעובד ואיפה שהיא לא משרתת אותנו - אנחנו יכולים להחליט איזה ערך אנחנו רוצים לבטא בכל תחום אם הוא לא קיים בנו, או קיים בנו בצורה מועטה - אפשר להתאמן על החיזוק שלו.

קבלו תרגיל מעולה לניהול תדמית מנצחת:

כדי למקסם את התרגיל, חשוב מאד שתהיו כנים עם עצמכם כשאתם עונים על השאלות .

1. יצאתם עכשיו מחדר שבו יושבים אנשים שלא מכירים אתכם. מה לדעתכם הם חושבים עליכם?

זה יכול להיות דפוס התנהגות אחד דומיננטי אבל זה יכול להיות גם מספר דברים.

2. באיזה אופן הדפוס/ים שאותם אנשים רואים עליכם, משרת אתכם?

3. באיזה מקומות הדפוס/ים האלו לא משרתים אתכם

4. במקומות שהדפוס/ים האלו לא משרתים אתכם, בחרו ערך המבטא התנהגות אחרת שאתם חושבים שיכול לשרת אתכם בצורה הטובה ביותר.

5. כיצד הערך החדש יבוא לידי ביטוי בפעולה/פעולות פשוטות ומדידות?

6. מה התוצאה שתיווצר כתוצאה מכך?

7. מה יהיה הרווח הרגשי?

כמו בכל דבר שקשור לשינוי הרגלים, הקפידו להתאמן על דפוסי ההתנהגות החדשים עד שיטמעו

ויהיו ה"אני הרצוי" שלכם.

בהצלחה

---

רוצה לחזק ערך מסויים שיעזור לך להתקדם לעבר מי שאת.ה רוצה להיות? דבר.י איתי ב 052-6384818

לאתר שלי לחצו כאן

---